למחלת הסרטן השפעות שונות על התגובה למאמץ גופני. אנשים בשלב ההחלמה, מומלץ שיבצעו מבחן מאמץ להערכת הכושר העכשווי שלהם טרם כניסתם לתוכנית אימון מסודרת.
אנשים בשלב טיפולי, בד"כ חווים עייפות או תשישות ואין צורך במבחן מאמץ. חשוב לבדוק מהן היכולות הבסיסיות ועל פיהן לבנות תוכנית מינימאלית לשימור הכושר הקיים, התפקוד העצמאי, וקיצור תהליך השיקום מיד עם סיום הטיפולים.
המטרה של בניית תוכנית אימון של פעילות גופנית למחלימים היא החזרה למצב הפיזי והנפשי שלפני המחלה והטיפולים. במהלך הטיפולים, האימון הגופני יעזור לשמר את היכולת האירובית, כוח השרירים ורמות התפקוד היומיומיות. כמובן שלהיבט הפסיכולוגי והנפשי חשיבות רבה וכידוע לפעילות גופנית השפעה מיטיבה על היבטים אלו.
פעילות גופנית בחולים ובמחלימים צריכה להתמקד בעיקר בשיפור יכולת אירובית (סבולת לב-ריאה) ושיפור כוח שרירים. בספרות המדעית קיימות עדויות רבות באשר להשפעות הבאות: בסרטן השד- שיפור טווחי התנועה של הכתפיים בצד הפגוע, שיפור במסת השרירים, הקטנה משמעותית בהיארעות המחלה בנשים פעילות לעומת לא פעילות, שיפור הדימוי העצמי ועוד. בשנים האחרונות הצטברו עדויות דומות גם בסוגי סרטן אחרים.
המלצות לתוכנית אימון: ההמלצות תלויות באם מדובר בחולה שעדיין מטופל או בשלב שלאחר הטיפולים. למי שהחלים, כאמור, המטרה היא לחזור לחיים פעילים ולאורח חיים בריא. כמובן יש לקחת בחשבון את מגבלות היכולת עקב המחלה והטיפולים. במידה והטיפולים (בעיקר הכימיים) לא השאירו מגבלות מטבוליות בלתי הפיכות יש לאמן בדומה לאדם שאינו חולה ולא היה חולה, וגם התגובות לאימון תהיינה דומות. התדירות ומשך האימונים הם בעיקר תוצר של "ניסוי וטעייה". חשוב להימנע ממצב של תשישות עקב אימון בעיקר אצל מי שעדיין בתהליך הטיפולי. באימון האירובי חשוב לשלב קבוצות שרירים גדולות- הליכה, ריצה, שחייה, רכיבה, ריקוד וכד'. בנוסף, חשוב לבצע אימונים לפיתוח כוח שרירים, גמישות ויציבה. יש להתייחס לפעילויות יומיומיות בבית ובעבודה כאל אימון ולנסות להעלות בהדרגה את ביצוען.