על פי הנתונים העדכניים, מדי שנה מאובחנים בישראל כ-27,000 חולי סרטן חדשים. הנתונים מצביעים על כך שחלקם הגדול ישרדו את המחלה. אך מה קורה לכל אותם עשרות אלפי מחלימים, רגע אחרי הטיפול האחרון ושנים אחר כך? החברה חוזרת להתייחס אליהם כבריאים ומצפים מהם להמשיך כרגיל. אך מתברר שהמצב רחוק מכך. למחלימים ציפיות וצרכים משלהם.
החוקרים מהמרכז הרפואי רמב"ם, הקריה הרפואית לבריאות האדם: פרופ' אליעזר רובינזון יו"ר האגודה למלחמה בסרטן, פרופ' אברהם קוטן מנהל המערך האונקולוגי, אלה מולר מנהלת סיעוד בחטיבה האונקולוגית וההמטולוגית מהמרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, בדקו במשך שנה את הצרכים של מחלימי הסרטן בישראל, לפחות שנה לאחר תום הטיפולים. כעת, לראשונה, עולה תמונה ברורה יותר על מצבם.
במחקר נבדק מדגם של 104 מחלימים ממחלת הסרטן, 79% נשים ו-21% גברים (כיוון ש-63% מהמשתתפים היו חולות בסרטן השד). 45% הינם בעלי היסטוריה משפחתית של המחלה וכ-45% נמצאים זמן רב לאחר הטיפול, או מתמודדים עם מחלת הסרטן כמחלה כרונית. גיל המשתתפים הממוצע היה 60. רוב המשתפים הם נשואים (77%), ל-90% מהם יש ילדים, ו-76% מהם בעלי הכנסה של עד 10,000 שקלים בחודש. המשתתפים נשאלו על מצבם, ההתמודדות שלהם, וציפיותיהם לעתיד.
מנתונים ראשוניים עולה כי 51% מבין המחלימים מגדירים את מצבם הבריאותי טוב-מצויין. חמישית מהנשאלים הגדירו את מצבם חלש/מתחת לממוצע.
מעל מחצית מהמחלימים דיווחו על קשיים איתם הם מתמודדים – כאשר כל הקשיים קושרו למחלת הסרטן איתה התמודדו בעבר: 55% דיווחו על קושי בשל שינויים במראה ובהופעה, 55% סובלים מאי פריון, 53% סובלים מבעיות בריאות שונות כתוצאה מהטיפול בסרטן.
40% סובלים משינויים בחשק המיני, 37% מדווחים על הקושי שבצורך להסתמך על אחרים ביום-יום, 36% על שינוי קריירה, 33% סובלים מכאב כרוני, 31% מירידה בהכנסה, וכ-30% סובלים מחוסר קידום. קרוב לשליש (29%) מהמחלימים סובלים מדיכאון, 16% מקושי בקשרים בין אישיים וכ-7% דיווחו על קושי כתוצאה מגירושין או פרידה, אותם קישרו למחלה.
67% מהמחלימים סיפרו, כי בעקבות המחלה הם נוטלים חלק פעיל בשיחה על המחלה ומעודדים אנשים לבצע בדיקות סריקה ולהיות מודעים לסימפטומים של המחלה. 64% הסכימו עם המשפט "אני כבר לא אותו אדם שהייתי לפני שחליתי בסרטן". 56% הסכימו עם המשפט "הסרטן לא בגופי, אך תמיד יהיה". רוב המחלימים – 59% – הסכימו כי ההשלכות המעשיות והרגשיות של ההתמודדות עם המחלה, הן לעיתים קשות יותר מאשר ההתמודדות הרפואית. 55% מתגעגעים ל"אני" הישן שלהם. 45% מסכימים כי "אנשים מתכוונים לטוב, אבל אף אחד, אפילו לא הקרובים אלי, מבין מה עברתי ועדיין עובר". ויש גם צד חיובי בהתמודדות: 41% מהמחלימים הסכימו כי "ההתמודדות עם מחלת הסרטן הכריחה אותי להתמקד ואני מרגיש שאני חי את חיי טוב יותר".
כאשר נשאלו על מקורות התמיכה מגורמים שונים בתקופת המחלה, התברר שהאחיות במחלקה מהוות מקור תמיכה רחב. מהנתונים עולה כי מקור התמיכה הגדול ביותר הוא בן/בת הזוג (84%) אחיות (84%) והילדים (81%). מקורות תמיכה נוספים שהוזכרו: רופא משפחה/אונקולוג (69% כל אחד). 30% נעזרו בעובדות סוציאליות – רובן ככולן ממומנות או מומנו על ידי האגודה למלחמה בסרטן. עוד כ-27% דיווחו כי נעזרו בעובדות סוציאליות באופן חלקי. 21% מהמחלימים דיווחו כי נעזרו מאוד בתמיכה מאירגונים וולנטרים, ו-15% נוספים נעזרו באופן חלקי. 14% דיווחו כי נעזרו בתוכניות ממשלתיות.
החוקרים השוו חלק מהנתונים בישראל לנתונים דומים שנאספו בארה"ב. כאשר נשאלו לגבי המשך הטיפולים והמעקב ענו 88% כי לא דחו טיפולים בשל סיבה כלכלית (נתון דומה לארה"ב), 91% ציינו כי הם מקפידים ללכת לכל הבדיקות (לעומת 82% בארה"ב). הישראלים מרוצים פחות (בכ-10%) מתושבי ארצות הברית בנוגע לאספקת צרכיהם, בנוגע לנושאים רגשיים, תפקוד פיזי הנובע ממחלת הסרטן, או צרכים רפואיים.
בכל הנוגע לשינויים שנעשו בעקבות המחלה, מתברר שיש תחומים בהם הישראלים שונים מאוד מהאמריקאים. כך לדוגמה כ-66% מהמחלימים בארה"ב דיווחו כי בעקבות המחלה הם שואבים מידע רב מהאינטרנט, זאת לעומת 31% בלבד מהישראלים. 47% מהאמריקאים שינו בעקבות המחלה את הדיאטה שלהם, לעומת 36% מהישראלים, 39% מהאמריקאים פנו לרוחניות ודת לעומת 15% מהישראלים
ו-30% מהאמריקאים פנו להתנדבות לעומת 8% בלבד מהישראלים.
נתונים דומים לאמריקאים וישראלים נמצאו בפניה לטיפולים אלטרנטיבים (23% ו-21% בהתאמה) ובפניה לעובדים סוציאלים/פסיכולוגים (22% בשני התחומים). כ-10% מהאמריקאים שהחלימו מסרטן משוחחים על המחלה מדי יום, לעומת 18% מהישראלים.כ-44% מהאמריקאים לעומת 36% מהישראלים המשוחחים על המחלה מספר פעמים בשנה בלבד.
חזרת המחלה מדאיגה מאוד כמחצית מהמחלימים הישראלים: 52% מאוד מודאגים מחזרת המחלה (לעומת 25% בלבד בארה"ב) ו-26% מודאגים מכך במקצת (לעומת 41% בארה"ב). 56% מהישראלים המחלימים סבורים שיסיימו את חייהם מסיבה שאינה קשורה למחלת הסרטן, לעומת 59% מהאמריקאים.
באשר לציפיות שזכו לניקוד הגבוה ביותר בקרב המחלימים, מדובר בשאיפה לחיות חופשיים מכאב כבר היום, כמו גם בסוף החיים ולחיות טוב ככל שהמצב מאפשר.